אימון אישי בהליכה 

"אז מה דעתך שניפגש פעמיים בשבוע ונקצר את התהליך?" ספק שאלה אותי ספק קבעה המתאמנת שלי- אנה (השם בדוי, הסיפור אמיתי).
"מה זה יאפשר לך?" שאלתי אותה.
בסופו של דבר היא הובילה את שיחת האימון לנטייה שלה, או כפי שהגדירה-" The story of her life" לעשות "קיצורי דרך"- הקרובים אליה אומרים שהיא "מחפפת" .
פעם היינו שולחים מכתב בדואר, עם בול, איזו התרגשות זו הייתה לחכות לדבר כזה, אח"כ הגיע הפקס ונדמה ששינה את חיינו. היום בלחיצת כפתור אנחנו מתוודעים לעולם שלם של תקשורת ושל מידע.
כשאנחנו מתחילים דיאטה, אנחנו לא יכולים לחכות כבר לתוצאות, וחבל שלא התחלנו קודם...
אז מה הפלא שאנחנו רוצים לרוץ במקום ללכת?
אימון זו הליכה, ובמקרה הזה- לא פחות חשובה מהיעד אליו רוצים להגיע. בהליכה הזו אנחנו מסתכלים סביב, מגלים דברים חדשים שלא שמנו לב אליהם או אפילו לא ידענו על קיומם, משליכים בדרך דפוסים, נפטרים מהרגלים ומשנים תבניות חשיבה. במקום כל אלה אנחנו מאמצים אחרים, כאלה שיהיו חלק מאיתנו בדרכנו החדשה ויאפשרו לנו לחיות טוב.
אנה הבינה ובחרה בהזדמנות לעשות פעם אחת את ההיפך ממה שהיא רגילה לעשות- פעם אחת להיות נוכחת. להיות נוכחת בדרך, בתוצאות, לעצור, לנשום, ליהנות מהנוף מבלי לחשב כל הזמן עד כמה התקרבה לנקודת היעד. בפעם הראשונה היא בעצם אפשרה לעצמה גם לפנות לכיוונים אחרים וליעדים אחרים תוך כדי תנועה ואני כמאמנת מלווה אותה בדרכה עם פנס ועם מראה ומקפידה לוודא כי היא נמצאת על הנתיב שהיא מגדירה לעצמה.
אנה בחרה בעצמה, היא הבינה שתהליך זו הליכה וכבר בבחירה הראשונה שלה, התחילה אנה את מסע האימון.